בלוג אורח גילי שפיגל: כאב ביחסי אישות – גוף, חברה ונפש

Submitted by Talli on ה', 11/16/2017 - 21:01
 

מהבלוג של גילי שפיגל

 
 
אאוצ' כואב: כאב ביחסי אישות – גוף, חברה ונפש
שיחה עם טלי רוזנבאום
הפוסט הקודם שכתבתי התייחס לפן הפיזי של הטיפול: מה עושים כשכואב? איך זה מרגיש כשכואב ולמי פונים. כל הפרטים ממש פה.
 
אחרי שפרסמתי אותו, טלי רוזנבאום פנתה אלי.
 
טלי היא מטפלת אישית וזוגית ומטפלת מינית מוסמכת, ויועצת אקדמית של מרכז יה״ל ולפני שעברה הסבה למקצוע, היא עבדה כפיזותרפיסטית לרצפת אגן, לימדה את התחום בארץ ובחו״ל ופירסמה עשרות מאמרים בספרות המחקרית.
 
היא כתבה לי שכאב פיזי אינו מנותק מהפן הנפשי, וקבענו שנשוחח על מנת לתת תשובות לשאלות הבאות:
 
מתי יש צורך בטיפול מיני, טיפול זוגי או כל טיפול פסיכולוגי אחר (כשזה מתייחס לכאב)?
האם טיפול מיני קודם או מקביל לטיפול פיזי?
והאם זה רלוונטי לכל שלב בנישואין ולכל גיל ולכל כאב?
בואו נתחיל.
 
על מה הכאב משפיע?
לרוב, כאב פיזי שמפריע לקיום יחסים מהנים משפיע על החויה האישית והזוגית. תכלס זה די מובן. 
 
כשצעירים והכאב מופיע בתחילת הדרך אז יש אלמנט של לחץ, שמגיע לעיתים עם חוסר מוכנות, אולי בושה או חשש, הרגשת "קלקול" ועוד כל מיני רגשות לא נעימים- כולל ההרגשה שלכל הזוגות הולך מצויין ורק אנו "דפוקים".
 
אם זה כאב כרוני שנמשך הרבה זמן, תהיה השלכה על היחסים שבתוך ומחוץ למיטה: תיתכן חרדה מהיחסים עצמם, (זה הרי לא נעים לאף אחד מבני הזוג), וכל האינטימיות, הקרבה והאהבה שאמורה להתרחש במיטה ומחוצה לה יכולה קצת להתפוגג. הכל מגיע בד בבד. וזה מעגל חוזר.
 
וכמובן – שיש את התגובה לכאב: איך מגיבים אליו? האם נוצרת תגובה חרדתית? (אגב, האם יש חרדה באופן כללי מפעילות 'פולשנית' לגוף? מפעילות שנותנת שליטה למישהו אחר בגוף שלנו? כמו נטילת דם, ניקוב חור באוזן וכו')
 
ואיך בן הזוג מגיב? האם גם הוא בחרדה מלהכאיב? כשכואב, האם הוא מגיב בעדוד והכלה או בכעס והפניית הגב?
 
בואי נבין קודם איך להתייחס לכאב
היחס לכאב הוא בהיבט כוללני של שלושה מימדים: פיזי, נפשי וחברתי.
 
שלושת המימדים אינם מנותקים אחד מהשני ויש צורך לשקלל את כולם יחד.
 
פיזי: הכאב עצמו, איפה הוא מתקיים בגוף ואיך הוא מתבטא בגוף.
לנשים רבות נאמר כי הכאב הוא 'פסיכולוגי'. זה לא נכון. יש צורך לתת לכאב מקום, להבין מה המקור ומהו הגורם. לשם כך יש לפנות לרופאות (או רופאי) נשים ופיזיותרפיסטיות מומחיות בתחום שיודעות לשאול את השאלות הנכונות ולאבחן במדויק. בדיקה זו היא הכרחית וחשובה ביותר כדי להבין את מקור הכאב. (רשימה מומלצת נמצאת פה)
יש נשים שלא תהיינה אפילו מסוגלות לעבור בדיקה פיזית ואז יש לשקול (עוד טרם הבדיקה) תמיכה וליווי נפשי (וכמובן שתמיד תישאר האפשרות לאישה לא להיבדק אם היא לא רוצה).
 
נפשי: כיצד הכאב משפיע ברמה האישית וההתפתחותית?– האם הוא מוסיף חרדה ומצוקה? מה התגובה לכאב? האם היא משפיעה על הדימוי העצמי ועל הזוגיות שלנו?
חברתי: עד כמה מצוקת האשה ומצוקת הזוג, מושפעים מהמסרים החברתיים והתרבותיים? מה הם הגורמים החברתיים שמעורבים בפאזל הזה? האם יש מסר תרבותי כי זוג צעיר חייב "להצליח" בליל הכלולות שלהם או זמן קצר לאחר מכן? האם ההבנה כי ליחסי אישות יש דרך אחת להתקיים? האם יש צורך בריצוי בן הזוג? (למרות הפחד והחרדה?)
אחרי שהבנו את המימדים השונים אז מן הסתם, אצל כל אשה יתכן שילוב אחר וחשוב להבין שאין פרוטוקול טיפולי אחיד לכולן. בשורות הבאות ננסה לראות איך נתאים תהליך. 
 
איך נבין מה הכיוון? מה אני צריכה לעשות?
דבר ראשון חשוב להבין שאין צריכה. יש מה שאת מרגישה. מה שאת חושבת שנכון לך. מה שאת רוצה. 
 
טלי אומרת שצריך לפגוש את עצמינו איפה שאנחנו נמצאות. מה את מביאה לחדר והיכן את רואה את הבעיה.
 
צריך להבין האם את מחפשת פתרון נקודתי לכאב או דווקא מישהי מתחום בריאות הנפש? טלי אומרת שברוב הפעמים אנחנו יודעות מה הכי טוב עבורינו. אגב, יש כאלה שלא יודעות ורוצות הכוונה, רוצות להתקדם לעבר פתרון וחשות קונפליקט עם המצב ופה צריך לנסות לעבד את הרגשות ובטיפול - לראות מה מתאים.
 
מתי צריך טיפול משלים בנוסף לפיזיותרפיה או אפילו קודם ?
אם אישה בוחרת ללכת רק לפיזיותרפיה ולא לטיפול מיני, רוב הסיכויים שהמצב ישתפר ולא יהיה צורך לשום התערבות נוספת, במיוחד אם הנושא מטופל מוקדם. עם זאת, יש מספר גורמים המעידים על הצורך בטיפול מיני:
 
אם החרדה גבוהה או אם האישה לא ממש מחוייבת לתהליך או מסוגלת נפשית. הטיפול הפיזי יכול להוות טריגר לחויה נפשית לא פשוטה. תחושת אי שליטה בגוף (אוטנומיה של הגוף), חוסר אסרטיביות או אי היכולת להרגיש ביטחון, יכולים להוות גורמים נוספים שמצריכים התערבות טיפולית.
 
כמו כן, כאשר יש היסטוריה של טראומה (מינית או אחרת) הטיפול נלווה הוא הכרחי ועשוי להיות נחוץ אפילו לפני תחילת העבודה הגופנית. לא תמיד מזהים את זה בטיפול פיזי (דרך לזהות את זה זה כשהאישה מנותקת מהטיפול: היא שם אבל לא שם).
 
לפעמים, טיפול מיני נשמע משהו מאיים. אחת האמירות הנפוצות היא: אני אוהבת אותו (את בן הזוג) אז למה ללכת לטיפול? אבל השאלה היא מהי נקודת המוצא. האם זה יושב על חוויות עבר? האם יש משהו בתפיסה שלי שהיא שונה? כמה זמן אני/אנחנו מתמודדים עם הכאב?
 
זה לא שחור ולבן. לפעמים הכאב יגרום להתנתקות מהחויה הרגשית ו"לטיול" בדמיון כדי לא להרגיש. ולפעמים הכאב מגיע דווקא בזמנים שלא בא לנו להרגיש את הביחד. חשוב להבין מאיפה הוא מגיע ולקבל הכוונה. אשת טיפול טובה תדע לעזור להבין מה מקור הכאב  במקביל לעבודה עם פיזיותרפיסטית.
 
וכמו בכל אתגר - כשיש הכלה זוגית, תמיכה, חברות ורצון לפתור יחד,ההתמודדות פשוטה וקלה יותר.
 
רצפת אגן, מסכמת טלי, היא לא רק שרירים. היא ביטוי לחלקים בנשמה.
 
 
 
ובזה אני אסיים. מקווה שהכל ברור יותר.
 
אני רוצה להודות לטלי על השיחה המחכימה והמלמדת.
 
אם יש שאלות – דברנה איתי או כתובנה בתגובות.
 
בהצלחה אהובות.