פיברומיאלגיה ומיניות: כשהגוף אומר "לא" למין

מחבר: 
טלי רוזנבאום
חלק א': פיברומיאלגיה והפרעות אפשריות בתפקוד המיני

 

כאשר לגבר יש בעיה מינית, יש לו מושג לא רע לאן לפנות. עיינו בכל עיתון, הקשיבו לרדיו ובדרך כלל תימצאנה פרסומות למירפאות ולטיפולים רבים "לשיפור ולהגברת ההנאה".

 

אולם, הפרעה בתפקודם המיני של נשים והטפול בה, הם נושאים הרבה פחות נגישים.  לעומת זאת, מחקר מפברואר 2000, אשר פורסם בכתב העת של האיגוד הרפואי האמריקאי ((Journal of the American Medical Association, מעריך כי לפחות 43% מאוכלוסיית הנשים בארצות-הברית סובלות מהפרעה בתפקוד המיני.

 

נשים עם פיברומיאלגיה הן בעלות פוטנציאל גבוה יותר לפתח הפרעות בתפקוד במיני.

נקודה חשובה היא שקשה מאוד לחוש תשוקה מינית כשחווים כאב כרוני. מגע במקומות מסוימים יכול לגרום לכאב רב מאשר להנאה ולסיפוק. לעיתים קרובות, תרופות שכיחות הניתנות לחולי פיברומיאלגיה, כדוגמת ה - "SSRI" (תרופות נוגדות דיכאון), יכולות לפגום בחשק המיני ולהקטין את יכולת האישה לחוות אורגזמות.

 

פיברומיאלגיה היא תסמונת המקושרת עם תסמונות אחרות המלוות בכאב, הכוללות את  תסמונת התשישות הכרונית, תסמונת ה- TMJ(מפרק הלסת), תסמונת המעי הרגיז/הרגיש וכאבי ראש. נושא שפחות פתוח לדיון הוא זה הידוע בשם "דיספאריניה" (Dyspareunia).

 

דיספאריניה, שמשמעה יחסי- מין המלווים בכאב, היא ההפרעה בתפקוד המיני שנשים מדווחות עליה לרופאיהן בצורה הרבה ביותר. ההערכה היא כי  % 15 – 10 מהנשים מקרב האוכלוסיה הכוללת, אינן יכולות לקיים יחסי-מין בשל כאב, או שפעילותן המינית מוגבלת בשל כאב, בכל פעם ופעם. הועלתה האפשרות, כי שיעור זה הוא גבוה יותר בקרב אוכלוסיית חולות הפיברומיאלגיה. קבוצה זו כוללת גם "וגיניסמוס", שבגינו האישה, בשל כאב או פחד עצום מכאב, איננה יכולה לאפשר חדירה, וכאשר היא מנסה לקיים יחסי-מין, שרירי הנרתיק שלה למעשה מתכווצים ומקבלים עוויתות.

 

"וולוודיניה" (Vulvadynia) ו-"ווסטיבוליטיס" (Vulvar Vestibulitis (,  הם מצבים הגורמים לכאב רב בקיום יחסי-מין, כשלעיתים קרובות, יחסי המין הופכים בגינם בלתי אפשריים. ווסטיבוליטיס הוא מצב בו האזור בתוך השפתיים הפנימיות של הנרתיק, המכונה בשם "_ווסטיבול____" (Vestibule), הינו מאוד רגיש למגע, שגם הופך את יחסי המין לכואבים. וולוודיניה הוא מצב שבו אזור הפות כואב ושורף אך אינו מגיב לטיפולים אנטי-פטרייתים או אנטי-חיידקיים "מסורתיים". נשים עם וולוודיניה, לעיתים קרובות, אינן יכולות ללבוש מכנסי ג'ינס או לסבול מגע כלשהו באזור זה. מצבים אלו, שהגורמים להם אינם מובנים עדיין, מתחילים להיות מוכרים  על-ידי רופאים ומטפלים, כשרק באמצע שנות השמונים זכו לקבל את שמם מאת המרכז הבינלאומי למחקר מחלות מבוא העריה(International Association for the Study of Vulvar Diseases). בשל עובדה זו, בנוסף להיעדר ממצאים פיזיולוגיים ברורים, נשים רבות מוצאות את עצמן הולכות מרופא לרופא עד שהן מוצאות אחד, המודע לאפשרות האבחון והטיפול במצבים מצערים אלה. בעקרון, נשים, שיש להן ווסטבוליטיס, חוות כאב רק בעת נסיון חדירה, כמו בקיום יחסי מין מלאים, בהחדרת טמפון או בבדיקה גניקולוגית. לעומת זאת, נשים עם וולוודיניה אפשר שתחושנה בכאב וב"שריפה" באופן קבוע, או באופן "שבא והולך" במהלך היום.

 

הוולוודיניה והווסטיבוליטיס, שניהם מקושרים עם פיברומיאלגיה. שני מצבים אלו נחשבים למקושרים עם הפרעה בתפקוד שרירי רצפת האגן. לשרירי רצפת האגן, הממוקמים בתוך הנרתיק, שלושה תפקידים חשובים: הם ממלאים תפקיד של שריר סוגר, אחראים ליכולת "האיפוק" בעשיית הצרכים וממלאים תפקיד של תמיכה, כשהם "מחזיקים במקום" את איברי אגן הירכיים, כדוגמת שלפוחית השתן, הרחם והרקטום. בנוסף, יש לשרירים אלה תפקיד חשוב בתחום המיניות וכשאינם בעלי מתח-שרירי מתאים, הם יכולים לתרום לבעיות בתפקוד המיני. אישה עם פיברומיאלגיה יכולה לחוות כאב מוגבר באגן, כאב בקיום יחסי מין ואף וסת ו/או ביוץ כואבים, בשל מתח עודף ונקודות "טריגר" בשרירי רצפת האגן.

 

כאן נכנסת הפיזיותרפיה  לפעולה, פיזותרפיה מן הסוג המטפל בכאבים בגין יחסי מין.

 

 

חלק ב': השיטות לטיפול מוצלח

 

במקרה של "וגיניסמוס", לדוגמא, האישה חוששת להחדיר טמפון קטן אל תוך הנרתיק.

בעזרת פיזיותרפיה, היא יכולה ללמוד כיצד למתוח ולהרפות את שרירי רצפת האגן שלה, אשר לרוב מוכרים בשם שרירי "הקגל" ("Kegel" muscles ). שיטת הביופידבק של שרירי רצפת האגן, אשר הפיזיותרפיסטים משתמשים לעזור לנשים לזהות ולחזק את שרירי רצפת האגן כדי לטפל ב"בריחת שתן" וב"צניחת" השלפוחית, יעילה גם ככלי ללימוד הרפיית השרירים  שיהא בה די כדי לאפשר חדירה. ביופידבק הוא כלי, שלמעשה, מאפשר למטופלת לראות, במסך המוניטור, כיצד שריריה מתפקדים וכך מלמד אותה כיצד להרפות אותם, לחזקם ולשלוט בהם. את כל זאת ניתן להשיג על-ידי החדרת אלקטרודה אל תוך הנרתיק וכך, למעשה, נאמדת  פעילות שרירי הנרתיק, ניתן משוב (פידבק) ומוקנת היכולת לראות תוצאות. למעשה, מחקר שהתפרסם ב- 1995 בכתב-עת רפואי לרבייה (Journal of Reproductive Medicine) הראה כי נשים עם וסטיבוליטיס, אשר טופלו בשיטת הביופיבק, החלימו לחלוטין ב- 50% מהמקרים, ו- 80% מהן השתפרו משמעותית ויכלו שוב להתחיל בקיום יחסי מין. (there should be a link here to www.vulvodynia.com)

 

שיטות טיפול אחרות כוללות נשימות, תרגילי הרפייה ודמיון מודרך, כמו גם תרגילים למתיחת השרירים הרלוונטיים, לעיתים בעזרת "מרחיבי נרתיק". מרחיבים אלה הם קשתות פלסטיק בגודל משתנה, מגודל טמפון קטן ועד גודל פין ממוצע בזיקפה. שימוש במרחיבים אלה מאפשר לאישה לחזור להיות בשליטה ולאפשר לה להתמתח, כך שתוכל להיות מוכנה יותר לקיום יחסי מין. בכל אופן, הכלי היעיל ביותר יכול להיות פשוט לימוד הכרת הגוף ואופן תפקודו.

 

הדבר החשוב ביותר הוא שנשים, החוות כאב בקיום יחסי מין או קושי אחר עם מין, יכולות להיות מודעות לכך שיש עזרה בנמצא, שהיא יכולה ושכדאי לה לקבל אותה.